כל מנהל חניון שואל את עצמו מידי פעם "מה עוד אני יכול לעשות כדי להגביר את הבטיחות בחניון ולמנוע תאונות?". מסתבר שדיי הרבה. ריכזנו כאן מספר פעולות בסיסיות שניתן לבצע כדי להגביר את הבטיחות בחניון:
- פסי האטה להפחתת מהירות הנסיעה. כמו בכביש הציבורי, הבעיה הגדולה ביותר בחניונים היא מהירות נסיעה גבוהה ממה שהשטח מאפשר. כאשר נהג נוסע מהר בחניון הוא אינו יכול להגיב אם הולך רגל מתפרץ לו לנתיב הנסיעה, אם רכב חונה יוצא מהחניה או אם הוא מגיע לצומת עם שדה ראייה חסום ומהצד מגיח רכב אחר שגם נוסע מהר מידי ונוצרת התנגשות. פסי האטה הם ללא ספק האביזר היעיל ביותר בהפחתת מהירות הנסיעה בחניון. קיימים מספר סוגים של פסי האטה: פסי האטה באורך כ 4 מטר העשויים אספלט, בטון או אבים משתלבות (נקרא באנגלית Speed Bumps), פסי האטה קצרים יותר, באורך של כ 30 עד 60 ס"מ הנקראים Speed Humps. מוצר זה עשוי מחומרים תרמופלסטיים ומשמש בעיקר בחניונים. בעברית שתי המשפחות נקראות "פסי האטה". נרחיב בהמשך אודות מרווח רצוי בין פסי האטה והסוגים השונים של פסי ההאטה.
- מראות פנורמיות – העובדה שנתיבי הנסיעה צרים, ושדה הראייה לצדדדים תפוס כולו ע"י כלי רכב חונים גורם לצמתים בחניון להיות מקור לא אכזב לתאונות. התאונות באזור זה נגרמות עקב שילוב של נסיעה במהירות גבוהה (ראה סעיף פסי האטה), יחד עם מחסור בשדה ראייה. בעוד את נושא המהירות ניתן לפתור באמצעות הצבה מושכלת של פסי האטה, הרי שאת נושא שדה הראיה ניתן לפתור באמצעות רמזור השולל מהנהג את שיקול הדעת ומכתיב לו מתי עליו לעצור בצומת ומתי עליו לנסוע. היות שרמזור הוא אמצעי יקר לרכישה ולתחזוקה, שימוש במראות פנורמיות כתחליף לרמזור הפך נפוץ ומקובל בערים, מפעלים וחניונים, בהם נפח התנועה מאפשר שימוש במראה פנורמית כתחליף לרמזור. מראה פנורמית אחת מכסה ביעילות 2 נתיבים שהזוית ביניהם כ 90 מעלות. בצמתי T יש להתקין 2 מראות: אחת לנתיב ימין ושניה לנתיב שמאל.
בהמשך נרחיב אודות אופן המיקום וההתקנה של מראות פנורמיות בחניון.
- סימון בצבע על גבי רצפת החניון – סימון של פסי עצירה, נתיבי נסיעה וגבולות חניה הנו סטנדרט נדרש בכל חניון. ללא סימון זה, נהגים בחניון מתקשים למקם את עצמם בצורה מדוייקת בחניה וחמור מכך, בעת התנועה בנתיבי הנסיעה. תוצאה של קושי זה עלולה להיות נסיעה במרכז הנתיב במקום בצידו הימני, חניה כפולה, כניסה לחניה נגדית, חניה תוך בליטה לתוך נתיב הנסיעה והמסוכן מכל: כניסה לצומת באופן לא מודע, מבלי להאט או לעצור ומבלי לבדוק האם רכב אחר נכנס אל הצומת. סימון בצבע על רצפת החניון מתבצע באמצעות מכונת איירלס וצבע ייעודי בעל יכולת אדהזיה (הידבקות) למשטחי בטון, אספלט ואבן משתלבת. לפני ביצוע סימונים חשוב שהמשטח ינוקה היטב וייושם בו מסיר שומנים אגרסיבי. סימון ע"ג רצפה משומנת לא יאריך ימים. סימון הפסים האורכיים מתבצע ע"י מעקב אחרי חוט בנאים שנמתח במקום מבעוד מועד. חיצים, מספרי חניות, חניות נכה וסימונים נוספים מסומנים בעזרת שבלונות מוכנות מראש.
- מפרידי נתיבים – נתיבי הנסיעה בחניון צרים בשל הטופוגרפיה הצפופה באופן טבעי של החניון. גם כאשר ישנם סימונים על הרצפה, קל מאוד לנהגים לעבור לנתיב הנגדי מבלי לשים לב. כאשר מדובר באיזור עם שדה ראיה פתוח, לא מדובר בבעיה קריטית אך כאשר עוברים לאזורים עם שדה ראיה מצומצם, מתקבל מפגע בטיחותי של ממש. בפרט אמורים הדברים בצמתים ובמעברים שבין קומות החניון. מפרידי נתיבים משמשים להפרדת נתיבי הנסיעה. בניגוד לסימון על רצפת החניון, מפריד נתיבים הנו אביזר בולט מעל פני הדרך והנהג מרגיש היטב כאשר הוא חורג לנתיב הנגדי. ניתן לשלב את מפרידי הנתיבים עם עמודים גמישים וכך מתקבל גם סימון ויזואלי של קצה הנתיב.
שימוש באביזרים אלה בחניון יוכל להגביר את הבטיחות ולמנוע תאונות. כמובן שחשוב להשתמש במוצרים בשום שכל ובצורה נכונה כדי להשיג את התועלת המירבית מהם בתחום הבטיחות ומשך החיים של המוצר.
אם החלטתם שאתם מעוניינים להתקין אביזרים אלה בחניון שבאחריותכם, רצוי לקחת הצעות מחיר מחברה לאביזרי בטיחות. בדרך כלל רצוי לתת לאותה חברה גם לבצע את התקנת המוצרים אצלכם שכן הם מנוסים עם המוצרים הללו ויידעו היכן למקם כל מוצר, כיצד להתקינו, באיזה בורג להשתמש וכו'.